מטופל בן 66 סבל במשך כשנה מהפרעות תחושה ברגליים שהתפתחו בהדרגה. בתחילת הדרך תיאר תחושת נימול וקור בכפות הרגליים, ללא הפרעות במתן שתן או מעורבות של הסוגרים. עם הזמן חלה הידרדרות מתמשכת במצבו הנוירולוגי — ההליכה הפכה לא יציבה, הופיעה חולשה מתקדמת ברגליים והוא החל להיעזר בתמיכה לצורך הליכה. בנוסף תוארו נטייה לנפילות, ירידה ביציבות והחמרה ביכולת התפקוד היומיומית. בבדיקה הנוירולוגית הודגמה חולשה בגפיים התחתונות ללא מעורבות של הידיים, לצד ירידה בתחושה באזור האגן והרגליים, סימנים נוספים המחשידים למעורבת מסילות מוטוריות בחוט שדרה . ממצאים שהעלו חשד לפגיעה בחוט השדרה.
המטופל עבר בדיקות MRI של עמוד השדרה. בבדיקות הודגם אות חריג ובצקת בתוך חוט השדרה, בעיקר בחלקו הגבי-מותני, לצד ריבוי כלי דם מפותלים ופתולוגיים סביב חוט השדרה. כלי הדם נראו כאותות שחורים אופייניים (“Flow voids”) לאורך החלק האחורי של החוט, ממצא המחשיד מאוד לפיסטולה עורקית־ורידית סביב חוט השדרה. מדובר במצב שבו נוצר חיבור ישיר לא תקין בין עורק לווריד (ללא נימים בתווך) , הגורם לזרימת דם בלחץ גבוה אל מערכת הוורידים ולפגיעה בניקוז הוורידי התקין של חוט השדרה. כתוצאה מכך מתפתח גודש ורידי כרוני, בצקת של חוט השדרה, תפקוד לקוי של מסילות עצביות מוטוריות ותחושתיות והחמרה הדרגתית בתפקוד הנוירולוגי.
בהמשך הופנה המטופל ליחידה לצנתורי מוח במרכז הרפואי רבין – בילינסון, שם בוצע צנתור אבחנתי וטיפולי בהרדמה כללית על ידי ד"ר גיא רפאלי, מנהל יחידת השבץ ומצנתר מוח בכיר. במהלך הצנתור בוצעה הדגמה מדויקת של כלי הדם המזינים את הפיסטולה ושל הוורידים המנקזים. באמצעות צנתרים זעירים (מיקרוקטטרים) ניווט ד"ר רפאלי דרך כלי הדם בגובה חוט שדרה מותני עד לנקודת החיבור הלא תקינה בין העורק לווריד. לאחר זיהוי מדויק של הפיסטולה הוזרק חומר אמבולי (תסחיפי) מיוחד (“דבק”) אשר סגר את החיבור הפתולוגי והפסיק את זרימת הדם החריגה אל מערכת הוורידים.
הפעולה עברה בהצלחה מלאה וללא סיבוכים. כבר למחרת נצפה שיפור משמעותי במצבו של המטופל — ההליכה השתפרה, היציבות הייתה טובה יותר ופחתה משמעותית גרירת הרגליים.
MRI ביקורת כעבור 3 חודשים מדגים שיפור חלקי בתפיחות החוט ובבצקת והתחלה של נסיגה בתהליך הפתולוגי. המטופל ממשיך במעקב רפואי והדמייתי מסודר לצורך וידוא שהפיסטולה אכן סגורה לאורך זמן.