מפרצת מוחית הינה התרחבות חולנית של עורק במוח שעלולה להיקרע, כאשר התוצאות ללא טיפול באותן מפרצות בעלות סיכון גבוה לדימום – הן לרוב קטלניות. המפרצת גורמת להתרחבות של דופן העורק המאבדת מגמישותה ועם הגדילה גם לקרע ולדימום מוחי מסכן חיים.
התרחבות כזו עלולה לגדול ולגרום לקריעתו של העורק ולדימום מוחי העלול להסתיים במוות.
כ-10% מהמפרצות המוחיות שמדממות הינן קטלניות עוד בטרם הגעת החולה לבית החולים.
40% מהחולים שלקו בדימום מוחי (המכונה דימום תת-עכבישי) אינם שורדים כעבור 3 חודשים.
שבץ מוחי כתוצאה מדימום מפרצתי מתרחש ב- 3% מכלל מקרי השבץ (5-10 מקרים ל-100,000 שנות-אדם באוכלוסיה הכללית)
בישראל כל שנה לוקים כ-540 אנשים בדימום ממפרצת (הערכה בלבד, לא נתון רשמי של משרד הבריאות )

אף על פי שמפרצות מוחיות מתפתחות לרוב ללא תסמינים עד לקרע, ניתן לאבחן מבעוד מועד בדימות (הדמיה) בלתי-פולשנית של עורקי המוח (סי טי אנגיוגרפיה – CTA – או בתהודה מגנטית – MRA).

כל המפרצות שדיממו מחייבות טיפול מיידי (תוך 48 שעות) בשל הסיכון הגבוה (כ-40%) לדימום חוזר, לעיתים כבר בשבוע הראשון. מקובל לטפל כיום במפרצות שלא דיממו ואשר התגלו באקראי במטופלים צעירים (פחות מ-75 שנים) במידה וגודלן 7 מ"מ ויותר, במיקום מסוים במוח עם שכיחות גבוהה לדימום, בעלות צורה בלתי סדירה או כשיש ריבוי מפרצות – בשל הסיכון המצטבר השנתי לדימום.

הטיפול במפרצות מוחיות בצינתור עבר מהפכה אדירה במהלך 2 העשורים האחרונים. אז החל טיפול במפרצות באמצעות השתלת סלילים (חוט מתכת מפלטיניום) אשר מעודדים תהליך יצירת קריש בתוך שק המפרצת ומביאים לסגירת המפרצת. עם השנים השתכללו השיטות תוך שימוש בבלונים לתמיכה ובסטנטים לתמיכה והטיית זרימת הדם. שיטות אלו הביאו ליכולת סגירה של כ – 90%-95% מהמפרצות בצנתור בפעולה בטוחה יחסית לחולה שאינה מחייבת פתיחת גולגולת וניתוח פתוח

ההחלטה לטפל במפרצת שהתגלתה באופן מקרי ולא דיממה מתקבלת במסגרת דיון רב-תחומי בהשתתפות מצנתרי מוח ונוירו-כירורגים. תוצאות הדיון מדווחות למטופל ומשפחתו ונקבע מועד אלקטיבי לצנתור טיפולי.

הצנתור מתבצע בהרדמה כללית ונמשך מספר שעות. יש להימנע מתזוזות של המטופל בעת הטיפול. בתום הצנתור מעיר המרדים את החולה וזה מועבר ליחידת טיפול נמרץ. את המפרצות שלא ניתן לסגור בצנתור ניתן לנסות לסגור בניתוח פתוח נוירוכירורגי. במהלך הצנתור, מדגימים את המפרצת, את מיקומה, יחסה לענפים נורמליים שכנים, את גודל הפתח (צוואר המפרצת) המחבר אותה לעורק המזין ופרטים חשובים נוספים.
לאחר מכן, מכניסים קטטר זעיר לשק המפרצת, דרכו מוחדרים סלילי פלטיניום בגדלים ובאורכים שונים. סלילי הפלטיניום מונעים מעבר דם אל המפרצת, יוצרים קריש דם בתוך השק ובכך סוגרים את המפרצת. לאחר ניתוק הסלילים בתוך השק המצנתר מוודא שכל כלי הדם השכנים פתוחים וללא חסימות חדשות במהלך הפעולה והצנתור מסתיים בסגירת מקום דיקור (במפשעה או ביד).

יצירת קריש דם במהלך הפעולה העלול לחסום עורק במוח ; פציעה של דופן העורק – דיסקציה – אשר בד"כ מטופלת באופן שמרני במדללי דם ועוברת ריפוי ספונטני במרבית המקרים. יחד עם זאת, מדובר בסיבוכים נדירים ביותר, המופיעים בעיקר בחולים מבוגרים הסובלים ממגוון גורמי סיכון למחלות כלי דם ולב (כגון יתר לחץ דם, סוכרת, עישון כבד, מחלת לב כלילית, עודף משקל וכו'). סיבוך אפשרי נוסף הינו פקיעת המפרצת ודימום מוחי פעיל על שולחן הצנתור במהלך הפעולה. כל הסיבוכים הנ"ל יידונו ויוסברו בהרחבה טרם הפעולה ע"י ד"ר רפאלי.

בחלוף יממה מהצנתור הטיפולי שבמהלכה ייגמל המטופל מהנשמה מלאכותית וישוב להכרה מלאה, יועבר לחדר רגיל במחלקה הנוירוכירורגית. שם יישהה במשך 48 שעות נוספות ואז ישוחרר לביתו. משך אשפוז ממוצע – 3 לילות (מהם לילה אחד בטיפול נמרץ) ו-4 ימים, בהתאם למצבו של המטופל לאחר הפעולה.